אחד האתגרים ליוצרים בכל תחום, לדעתי, זה הגדרת שם ליצירה שלהם.
לכאורה נראה שאין דבר פשוט מזה—מה הבעיה כותבים משהו וזהו—למה לעשות ענין משם של יצירה? הרי העיקר זו היצירה עצמה שתהיה מעניינת, נוגעת ואפילו מטלטלת.
כבר בהיותי מורה לקולנוע, בשלב שהיה על התלמידות לתת שם לסרט שהן הפיקו, הבנתי עד כמה המשימה לא פשוטה.
הן היו מנסות, חושבות ובסוף לרוב, ביקשו את עזרתן של המורות במגמה.
בשלב מסויים הרגשתי שזה האתגר של היצירה כי הבנתי שעל פי שם היצירה, הסיכוי שלה להצלחה וגם ההפך.
זכור לטוב(או לרע) אסי דיין בהקשר הזה-לאחד מסרטיו הוא נתן את השם :
"שמיכה חשמלית ושמה משה" .
עם שם כזה לא היה שום סיכוי לסרט והוא באמת היה כישלון קופתי מהדהד.
שם היצירה צריך לכלול בתוכו את האמירה המרכזית שלשמה נוצרה היצירה.
לכל אומן יש מטרת על שהוא רוצה להביע ביצירה שלו וחשוב לו שרובם של הצופים ביצירה, ירדו לסוף דעתו.
אין זה אומר שאם הצופים לא ירדו לסוף דעתו, זה כישלון . והרבה אומנים יגידו לכם שבכלל לא אכפת להם מה יבינו הצופים ביצירה, הם את שלהם אמרו וזהו.
אני שייכת לז'אנר של יוצרים שמאוד חשוב לי שיבינו בדיוק מה רציתי לומר במופע שלי ולכן קביעת השם של היצירה מאוד משמעותי עבורי.
למופע הראשון שלי: "געגועיי לאתמול", היה שם עוד לפני שידעתי מה ייכתב במחזה.
המופע עוסק בקשר שלי עם אמא שלי חולת האלצהיימר.
אם מבקשים ממני להגדיר מה הכי קשה במחלה הזאת, שיש בה המון קשיים, אני מיד אומרת:
הגעגועים ליום האתמול. מחלה זו מתעתעת וכל יום שהיה נדמה לי שזה היום הקשה וזה יעבור והכל בסדר, הגיע אחריו יום נוסף שהיה גרוע מקודמו ופתאום הרגשתי געגועים ליום האתמול, שהיה קשה לי …
זה נשמע אבסורד אבל זה פשוט כך, תאמינו לי, הייתי בעסק הזה 15 שנים! זה זמן שווה ערך ל4 תארים באוניברסיטה..
לגבי המופע השני שלי:" חור בראש" המשימה הייתה קשה יותר. בהתחלה היה קשה לי להגדיר במדוייק מה אני רוצה להעביר לצופים שלי ולאחר ברור מאוד מעמיק שבמהלכו חשבתי וחשבתי והתלבטתי, הגעתי לחור בראש.
נראה שבשני המופעים שלי השמות שלהם יוצרים סקרנות ואחר כך הבנה לגבי התכנים.
וזה מתכון מנצח והמפתח להזמנת מופעים…