לא פעם אני נשאלת על ידי הצופים במופעים שלי: איך נולד מופע?
האמת, זו שאלת המיליון דולר. לדעתי קשה לענות מתי בדיוק התחילה הלידה של מופע זה או אחר.
עם זאת , אני מרגישה שכל אירוע דרמטי שקורה לי, אפילו שאני עדיין בעיצומו של האירוע, אני מיד מצליחה לזהות את פוטנציאל המופע העתידי שלי.
כמובן שחלק מאותם האירועים לא זכו לעלות על הבמה כי מופע זה מעבר לסיטואציה ספציפית.
רוב מכריי לא מהססים ולאחר אירוע דרמטי זה או אחר מיד שואלים אותי: נו יש מופע חדש?..
אין ספק שהיכולת לראות גם בסיטואציה לא פשוטה, את פוטנציאל המופע שיש בה, עוזרת לנו מאוד להתמודד מול אותה סיטואציה וזה מה שטוב בה.
תוך כדי מחלתה של אימי שנמשכה 15 שנים היו ימים שהצלחתי לחשוב על הרעיון שאני חייבת לתעד את התהליך שהיא ואני עוברות.
השאלה היא איך לעשות זאת? מה הדרך הנכונה והמדויקת לעשות זאת? איך אני אעלה מופע שלא פוגע או מעליב את דמותה של אימי? מה המטרה שלשמה אעשה את המופע?
לאחר שהצלחתי לענות על השאלות הללו, התחילה לידת המופע .
אך כמו בלידות אחרות , זאת לא לידה פשוטה ויש בה סיכונים ומהמורות, צירים וכאבים.
הדבר הראשון שיש לעשות לאחר ההחלטה על מופע, הוא: קבלת החלטות עקרוניות.
איזה סוג מופע? כמה אני מוכנה להשקיע? איזו רמה של מקצועיות אני רוצה? מי יהיו האנשים שאעבוד איתם?
לאחר שישבתי, חשבתי ועניתי לעצמי על השאלות הללו, התחלתי לבצע.
יצרתי קשר עם תסריטאי ישבתי איתו שעות ונתתי לו את החומרים שלי שיכתוב אותם כמחזה.
בתום הכתיבה, הטיוטות והתיקונים עברתי לשלב הבא—שלב מציאת הבמאית.
היה ברור לי שאני לא מחפשת רק במאית מקצועית שיודעת את העבודה, חשוב לי שזאת תהיה אישה שיהיה לי קשר טוב איתה. שהיא לא ביקורתית מדיי, שהיא תזדהה עם התכנים שהיא תהיה אמפטית אלי ואל המחזה.
למזלי מצאתי את נטע רוטנר המופלאה שהייתה השידוך המושלם עבורי.
העבודה עם הבמאית הייתה קשה , מפרכת ולעיתים מתסכלת. כבר חשבתי להרים ידיים ולעבור לחלום הבא שלי, אך נטע לא נתנה לי להישבר.
במקביל לעבודה עם נטע נדרשתי למצוא מוסיקאי שיחבר מוסיקה מתאימה וגם את זה הצלחתי לעשות.
בקיצור להגשים חלום, וללדת מופע—זה נס מופלא בדיוק כמו לידת תינוק…
אבל שזה לא ירתיע אתכם מלהגשים את החלומות שלכם.